החלטה בתיק מ"ת 33132-10-12

בקשה למעצר עד תום הליכים.
החלטה לראיות.
בכתב האישום, מופיע משיב 3 כחוליה המקשרת בין האישום הראשון והשני כאשר אין מכנה משותף עובדתי או אחר לשני האישומים פרט להיותו של משיב 3 המבצע לכאורה.
האישום השני מיוחס למשיב זה ועניינו קשירת קשר לביצוע פשע וסחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה, עבירות לפי סעיף 499(א)(1) ו-428 סיפא לחוק העונשין התשל"ז-1977.
המשיב הינו בעל קיוסק ברחוב **** ברמת-גן. הוא השתמש במקלט במשך מספר שנים לשם אחסון בקבוקים וציוד אחר. בשלב מסוים, כך כתב האישום, פנתה המתלוננת למשיב לפנות את המקלט. זה סירב לעשות כן. המתלוננת פנתה לעיריית רמת-גן. בחלוף תקופת מה ובעקבות מגעים בין המשיב לבין הדיירים, לא  הגיעו הצדדים להסכמה והמשיב נתבקש שוב לפנות את המקלט. לאחר הגעת פקח של עיריית רמת-גן, פנה המשיב למשיב 3 לסחוט את המתלוננת באיומים כדי להניעה לוותר על דרישתה לפנות את המקלט ועל מנת להגיע לפשרה.
במסגרת זו, התקשר משיב 3 למתלוננת והשמיע בפניה ביטויים מאיימים, הכל כמפורט בכתב האישום. משיב 3 אף סירב לשמוע את הסברי המתלוננת וניתק את השיחה.
בעקבות האיום, הסכימה המתלוננת לוותר על דרישתה לפינוי המקלט ונאותה להגיע לפשרה.
כאמור לעיל, חלק בא כח המשיב מכל וכל על קיומן של הראיות לכאורה.
הרקע לאירועים אינו שנוי במחלוקת: המשיב מנהל קיוסק בבניין ושנים רבות הוא עושה שימוש במקלט כמקום אחסון. עם עליית המתח הבטחוני, בשל החשש למלחמה אפשרית עם איראן, יזמה אחת הדיירות בבניין, אשר תכונה להלן: "המתלוננת", למרות שאינה חפצה בכך, את פינוי המקלט לשם הכנתו לשעת מלחמה. לשם כך היא פנתה בחודש יולי לעיריית רמת-גן . המשיב, קיבל פנייה מהעירייה ובמקביל, יצר עימו קשר ישיר הממונה על כך בעירייה מר חג'ג' אשר הציע כי המשיב יעשה שימוש ב-20% מהמקלט ובלבד שיקבל הסכמת השכנים. המשיב ביקש שהות להתארגן. המתלוננת עדכנה את חג'ג' מאוחר יותר כי המשיב פינה חלק מהמקלט. במהלך החגים הייתה ביקורת של הפקח שמש אשר דיווח כי המשיב עמד בדרישות וכך גם המתלוננת דיווחה. ראה לעניין זה הודעת חיים חג'ג' ובמיוחד שורות 56-58.
החרה החזיק אחריו הפקח רונן שמש אשר סיפר כי ביקר במקלט ובמקום נותר קרטון עם מים מינרלים ואשכוליות.
עוד להבהרת הרקע חשוב להפנות להודעת יואב בינסקי, דייר בבניין, המאשר שהמתלוננת הגיעה להסדר עם המשיב כי החדרון הקטן במקלט יוקצה עבורו. העד עצמו צירף חתימתו להסכמה בחודש אוגוסט - לדבריו כחודשיים טרם מסירת ההודעה שנגבתה באוקטובר - לאחר שראה שתי חתימות של דיירים.
המשיב היה נתון בסד זמנים להוצאת הפשרה לפועל, משום שאותה שעה טרם הושלמה מכסת החתימות ועיריית רמת-גן איימה לקנוס אותו.
בשלב זה, הכניס המשיב את משיב 3 לתמונה, הגם שבהודעתו הראשונה הכחיש מכל וכל כל קשר ישיר למשיב 3.
עוד יש להדגיש כרקע כי הדיירת פנינה הייתה זו שפנתה למשטרה, אשר מטעמים כאלה ואחרים חששה לחייה ולגורל בני משפחתה משנודע לה כי משיב 3, אלפרון, "נמצא בתמונה". ראה לעניין זה מסרון  מיום 19.09.12, אשר נשלח למשטרה בתפוצה רחבה.
ניכר מהמסרונים כי פנינה אינה נלהבת מהפשרה והיא חוששת כי הפשרה תעניק למשיב זכויות משפטיות. לדבריה, "אני רוצה לחלץ את המקלט מהציפורניים שלו".
אלה העובדות אשר לאורן יש לבאר את השיחות שבין המשיב לבין אלפרון:
א.         עד לשיחה הראשונה מיום 13.09.12, המשיב מעולם לא שוחח ישירות עם אלפרון. (ראה הודעת המשיב מיום 18.10.12, שורות 143-144).
ב.         אלפרון לא הגיע לבניין תקופה של כשנתיים וחצי לערך, לשיטת המתלוננת, מאז סיים לשפץ את דירתה. (ראה הודעתה מיום 18.10.12, שורות 73-74).
ג.          עובד מטעם אלפרון נהג להגיע מעת לעת לקיוסק של המשיב על מנת לקנות בקבוקים ריקים שנועדו למחזור. בשיחה מיום 13.09.12, הבטיח המשיב לאלפרון כי זאת הפעם יינתנו הבקבוקים בחינם .